תוכן

א) ועתה נבאר בחי' נוקבא דז"א. בג' זמנים דז"א, כשהיה בעיבור, תלת כלילת בתלת. וזמן יניקה. ועיבור ב' דגדלות ז"א, מה היתה אז הנוקבא. והנה כבר ידעת, כי א"א הוא נשמה לכל האצילות, ומתפשט ומתלבש בכולו, וכבר ביארנו כי או"א הם עד חצי ת"ת דא"א, וזו"ן משם ולמטה. והנה בעיבור א' דתכב"ת, כבר ביארנו, כי גם א"א עצמו, העלה נה"י וחצי ת"ת תחתון שלו, ונכללו בחצי ת"ת עליון, ובח"ג שלו. ואז נכלל ז"א ג"כ, ג' כליל בג', ואז נוק' שהיתה נקודה לבד נגדלה כשיעור יסוד דז"א, הנקרא ישראל. וכבר ידעת, כי היסוד נק' רובע ישראל. פי': רביעי של ת"ת, הוא מדת היסוד, כי שיעורה דגופא, ד' בריתות הוא, והמלכות היתה רביעית היסוד, וכשנתעלו ועלו יסוד ומלכות ונכללו למעלה בחצי ת"ת כנ"ל, הנה היסוד נגדל, ונעשה כמדת ת"ת עצמו, ונגדלה מלכות כמדת היסוד כולו, שהיה בתחלת רובע ישראל, רביעית הת"ת. ואח"כ ביניקה, נגדלה המלכות כמדת הת"ת ממש. אח"כ בגדלות המוחין, נתגדלה גם היא, מעשה פרצוף שלם.